אימון אישי למתבגרים - תפקיד קבוצת השווים בגיל ההתבגרות 

אחד המאפיינים הבולטים של גיל ההתבגרות הוא החשיבות שבני הנוער המתבגרים מייחסים ל"קבוצת השווים", החברים, לא בהכרח חברי נפש אלא ה"חברה" של שכבת הגיל. הסמכות שהייתה פעם להורים עוברת בחלקה הגדול ל"חברה". "ככה החברה אומרים" הוא נימוק מנצח. עם החברה משוחחים, מולם נפתחים, מהם מושפעים. הורים רבים למתבגרים מרגישים שהם בתחרות עם החברים וטוענים שההשפעה של החברה על הנערים בגיל ההתבגרות היא עזה כל כך עד כדי חשש מביטול עצמי ופיתוח תלות.

למעשה, מה שנראה לכאורה כקבלת המרות של ה"חברה" הוא שימוש בקבוצת השווים כמנוף שמאפשר למתבגרים לעבור מתלות לעצמאות. בתקופת הילדות, במשך שנים ארוכות הילד חי על פי החלטות שהתקבלו ע"י ההורים ו/או המורים שהם סמכות פורמאלית והיררכית.  גם בתקופה המודרנית בה נהוג לדבר על היחלשות הסמכות ההורית, עדיין ההורים ממוקמים בראש ההיררכיה. גיל ההתבגרות הוא תקופה בה בתוך שנים ספורות על המתבגרים של היום להפוך לבוגרים, לקבל החלטות משמעותיות באופן עצמאי ולהיות אחראים לתוצאות. זהו אחד המעברים הקשים שאפשר לחוות. נסו להיזכר ברגע בו הייתם צריכים לקבל לראשונה החלטה בתחום בו מישהו החליט עבורכם עד היום. לא קל- גם לאדם בוגר, על אחת כמה וכמה למתבגרים.

קבוצת השווים מספקת למתבגרים אפשרות לבצע את המעבר החיוני באופן הדרגתי. לא קופצים בבת אחת מתלות בסמכות היררכית לקבלת החלטות עצמאית אלא עוברים בתחנה בה מתבגרים הם חברים שוויי מעמד בגוף שמקבל החלטות. למתבגרים, משמשת קבוצת השווים התנסות שמשרתת את תהליך ההתבגרות. ללא ספק, קבוצת השווים שווה עבור הנערים בגיל ההתבגרות, תרתי משמע.

אם כך, האם ניתן להניח שהורים טובים למתבגרים אמורים לפנות את מקומם מתוך הבנה לתהליך. מתבגרים רבים יכריזו בוודאי שזה "אחלה רעיון"- אבל ספק רב עם הם רוצים בכך באמת ובתמים. המתבגרים צריכים ורוצים את האיזון בין הסמכות ההורית לבין ההשתלבות בחברה, איזון שהוא ההכנה הטובה ביותר לחיים כבוגרים.

אימון אישי למתבגרים ו/או אימון אישי להורים למתבגרים עוסק בין השאר באיזון החשוב כל כך בגיל ההתבגרות בין הבית ובין קבוצת השווים. למרות התדמית, בני הנוער בגיל ההתבגרות היו שמחים לגלות בית שמשמש מקור תמיכה עבורם בזמן שהם צועדים בשביל לעצמאות, כך גם הורים למתבגרים, שלמרות שקשה להם המחשבה על כך שהגוזלים עומדים לפרוס כנפיים, לא היו רוצים לראותם נשארים מאחור כאשר כל שאר שכבת הגיל שלהם מבצעת את הפריצה קדימה. בעצם כולם רוצים שהמתבגרים אכן יתבגרו, לכולם, להורים וגם למתבגרים, חשוב שזה יתבצע  כתוספת מאוזנת ולא כתחליף לקשר עם הבית. אימון אישי בגיל ההתבגרות מאפשר למתבגרים לרכוש כלים שיעזרו להם וגם להורים להתגבר על קשיי ההתבגרות.

באחד מביקוריי בסניף של רשת גדולה לביגוד ראיתי נערה בגיל ההתבגרות, מלווה בקבוצה של חברים וחברות, מתבגרים ומתבגרות כמובן בני קבוצת השווים, בוחרת חולצה שמצאה חן בעיניה וזכתה גם לגיבוי של הקבוצה. כשעמדה לשלם, שאלה אותה אחת מהחברות "את חושבת שההורים שלך יאהבו את החולצה?". היא ענתה, "אם הם יאהבו אותה אחליף אותה". כשראתה שאני מחייך אמרה לי "זה בצחוק, הם כל כך נעלבים מזה שאני בוחרת עם חברים ולא איתם שקשה להם לפרגן גם אם הם חושבים שזה יפה ולי קשה ללבוש בגד שהם אוהבים".

חשוב לציין:

•  במהלך אימון אישי למתבגרים ו/או להורים למתבגרים, המאמן האישי אינו השופט בוויכוח שבין ההורים לנערים מתבגרים למתבגרים עצמם.  תפקידו העיקרי הוא לפתח את היכולת של כל הצדדים לתקשר.
•  הקונפליקט המתואר בין מתבגרים לבין הורים למתבגרים בהקשר של קבוצת השווים הוא קונפליקט טבעי לחלוטין. כך גם קונפליקטים נוספים טיפוסיים לגיל ההתבגרות. יש נטייה מוגברת בשנים האחרונות לייחס את מרד גיל ההתבגרות לבעיות של קשב וריכוז ו/או קשיי למידה. לא בהכרח, המרד הוא תהליך טבעי למתבגרים- במידה רבה הוא אפילו חיוני. יש להחין בין אימון אישי לבעיות קשב וריכוז ולבין אישי למתבגרים החווים את הקשיים הנורמליים של גיל ההתבגרות.